קרואסון זה כן אוכל

שישי בצהריים, שמש חמימה, בסיום שוטטות נעימה עם האחות בעיר, רעב קל מתחיל להתעורר ואיתו גם הרצון לסיים את יום הכיף בכיף גם בבטן… וכך מצאנו את עצמנו מתיישבות על הבר במקום קטנטן ומזמין בקינג ג'ורג'. שולחן אחד בחוץ, בר בפנים, עיצוב נעים, התפריט על הקיר נראה מבטיח. הקונספט נשמע מעניין: קרואסונים ממולאים בכל טוב. "כל טוב" – הכוונה, נקניקים משובחים, גבינות איכותיות, כמהין, ביצה עלומה. בחרנו באחד עם גבינות (אמנטל וקממבר) וביצה עלומה.  האמת, בהתחלה מקום שמגיש רק קרואסונים נשמע קצת מוזר, אז היינו קצת חשדניות (זה יהיה קרואסון שווה כזה? או משהו מעפן? ), אבל החשדנות הקלה התחלפה במהרה בהתרגשות וציפייה כשריחות הקרואסון שנשלח להתחמם מילאו את המקום הקטן, ראינו את הגבינות נפרסות ואת הביצה מתבשלת לה בסיר קטן…  ואז הוא הגיע, שחום, פריך, גבינה נמסה מציצה, עקבות חלמון ביצה… וכמה טעים!  גן עדן זה כאן 😉

למקום קוראים לה גאטרי (La Gaterie), תמורת 25-29 שקלים תוכלו לזלול קרואסון גדול, איכותי במיוחד ומתפצפץ, ממולא לפי בחירתכם.  ט-עים.

הפרטים:

המלך ג'ורג' 97 תל אביב, 03-5250350
בן יהודה 184 תל אביב, 03-5224342
מודעות פרסומת

אוליברי

כדאי להכיר: אוליברי. איטלקייה סיציליאנית שכבר שנה בערך שוכנת באבן גבירול לא רחוק מבזל, ומציעה אוכל טעים-טעים ואווירה כיפית.

מומלצים במיוחד:

סלט רחוב סיציליאני – סלט מרענן עם שילוב טעמים מיוחד של ארטישוק, גבינת עיזים, צנוניות, רוקט ובלסמי מצומצם,

לחם הבית השווה במיוחד – רך מבפנים, עם שומשום מתפצפץ וטעים  מבחוץ,

פסטה פפרדלה פטריות מוצלחת במיוחד עם מגוון סוגי פטריות ונגיעת כמהין ומלא פרמז'ן,

הפיצה ה"ירוקה" המעולה- עם רוטב תרד-מסקרפונה, עגבניות טריות, גבינת עיזים וזיתים,

ריזוטו ארטישוק מעו-לה,

ופנקוטה מהמצוינות שטעמתי, עם דובדבני אמרנה שנותנים לה טעם מיוחד.

השירות נעים ואכפתי , האוכל מעולה, העיצוב נעים, המרכיבים טריים והאווירה טובה… מהמקומות שהכל טעים בהם.  מומלץ ביותר!

אבן גבירול 137 , תל אביב

טלפון:  03-5446076

השוקו הכי טעים (וטארט הלימון הכי טעים גם)

אני לא שותה קפה. זה לא טעים לי. ניסיתי, בכל מיני וורסיות, לא עבד. אני כן אוהבת דברים בטעם קפה, בעיקר במתוקים (טירמיסו זה מצוין…), אבל לשתות כוס קפה- זה לא. אז כשנפגשים "לקפה", זה די מצמצם חצי מתפריט המשקאות…

שוקו, זה גם עניין: כשהייתי קטנה לא אהבתי שוקו. באמת… בתור "גדולה" ניסיתי את זה כמה פעמים (למשל כשלא היה מה להזמין בבית קפה אם מוציאים את ענין הקפה מהתפריט..), לפעמים זה היה נחמד, ברוב המקרים זה לא היה זה. לא מספיק טעים, לא מספיק "שווה", קפה בא עם הקצף של החלב וכל תחושת הפינוק, ושוקו בהרבה מקומות עושים מסתם שוקולית…. אז ירדתי גם מעניין השוקו.

לפני כמה שנים, ביום חורפי אחד, קישקשתי עם סבתא בטלפון והיא סיפרה לי שהיא בדיוק הכינה לעצמה שוקו. זה עשה לי חשק… אז ניסיתי גם. הפעם זה מצא חן בעיני… שוקו חם בחורף, ואח"כ קר בקיץ. בבית עשיתי נסיונות להכין שוקו משוקולד אמיתי, אבל זה אף פעם לא יצא כמו שמדמיינים, סמיך ושוקולדי ומתוק… או שמריר מידי, או שהשוקולד לא מתמזג לגמרי עם החלב… שוב נרשמה הצטננות קלה בחיבה לשוקו.

בעוד ערב חורפי (מה זה חורפי, אחד הערבים הכי סוערים שהיו בחורף המכובד האחרון), יצאתי עם אחותי והחבר שלה, שרצו לאכול גלידה…. בדרך לגלידה עצרנו בכוראסל (סניף אבן גבירול) להתחמם קצת, ואז התגלה השוקו המופלא הזה. חלב חם, עם קצף כמו שצריך, ומטבעות שוקולד איכותיות (לבן, חלב ומריר). בהחלט השוקו הכי טעים ששתיתי. ממש ממש טעים.

וכמה מילים על כוראסל, כי השוקו המוצלח שלהם הוא ממש לא הדבר העיקרי שם: מדובר בפטיסרי צרפתי קלאסי ומוקפד, תוכלו למצוא שם קרואסונים משובחים, מקרונים, אקליירים, טארטים, לחמים ועוד.

אנחנו נהנינו במיוחד מהפרעצל שלהם- פרעצל חמים וממולא בקממבר חמה,

ומטארט הלימון הכי טעים שאכלנו (הוסכם פה אחד) וחזרנו לכבודו שוב.

המוכרים מקסימים והשירות חם ומלווה מבטא צרפתי חמוד,

מומלץ מאוד מאוד.

 

כוראסל פטיסרי,

אבן גבירול 75 תל אביב (קרוב לגן העיר), טל' 03-5221348

דיזינגוף 165 תל אביב,

ויצמן 15 גבעתיים.

http://www.facebook.com/pages/%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%90%D7%9C-%D7%A4%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%A8%D7%99/122294844521120

כרטיס ברכה ליום-הולדת

יש יומולדת? רוצים להשקיע קצת בכרטיס ברכה עם גוון אישי? לשמח ילד, או מבוגר?

כך תכינו כרטיס ברכה מרשים ומושקע, ולא מאוד מסובך:

חומרים– (אפשר להכין כרטיס רק עם המתנה, שזו גרסא פשוטה ממש, או רק עם העוגה, או שניהם)

בריסטול בצבע שאוהבים

ניירות משי ב-3 צבעים שונים

כמה פאייטים צבעוניים, או חרוזים קטנים

סרט מתנה יפה

קופסת גפרורים ריקה (או קופסא קטנה בגודל דומה, אני השתמשתי כאן בקופסא של "סמרטי'ז")

1-3 נרות יום-הולדת (רצוי כאלה שהשתמשו בהם כבר פעם ושמרתם לשימוש חוזר, כי אז יהיו עליהם טפטופים יפים ואותנטיים, אבל גם חדשים יעשו את העבודה 🙂 )

ריבוע של נייר סופג (כן ההוא שמנקים איתו דברים במטבח)

דבק פלסטי, סלוטייפ, מספריים

מה עושים:

1. מכינים את קופסת המתנה: עוטפים את קופסת הגפרורים (או הסמרטי'ז..) בנייר משי בצבע שבוחרים: גוזרים את הנייר בגודל מתאים, שמים על הקופסא בכל צד חתיכת סלוטייפ מקופל (ככה שידבק משני הצדדים, גם לקופסא וגם לנייר שתיכף יעטוף אותה), עוטפים את הקופסא בתנועת גלגול (ותוך כדי מהדקים כדי שיצא ישר). את הקצוות מקפלים  (קיפול דומה לקצה של מעטפה) ומדביקים עם סלוטייפ.

2. קושרים את הקופסא העטופה בסרט יפה (כמו שעושים במתנה אמיתית, שמים את הסרט מכיוון אחד- נגיד לרוחב, מצליבים ומלפפים לכיוון השני-נגיד לאורך, וקושרים קשר פרפר. לפעמים צריך לנסות פעם-פעמיים כדי לעלות על הפואנטה ואז זה הולך בקלות). אם צריך מחזקים בחתיכת סלוטייפ מקופל.

3. מכינים את ה"עוגה": מקפלים את ריבוע הנייר הסופג לצורה של מלבן (או ריבוע, תלוי מה בא לכם), בערך בגודל של פי 3 מקופסת גפרורים. קיפול הנייר הסופג זה מה שיתן לנו את הנפח של ה"עוגה", וגם עובי בחלק העליון, עליו נוכל למקם בהמשך את הנרות (ראו שלב 7).  עוטפים את הנייר הסופג המקופל בנייר משי בצבע שבוחרים (עוטפים ככה שהקיפולים וההדבקה בסלוטייפ יצאו בחלק האחורי, שאותו לא יראו).  פוחסים קצת את הקצוות, שיהיו רכים ומעוגלים יותר ולא מלבניים וחדים (ראו תמונה).

4. מנייר המשי בצבע השלישי גוזרים 2-3 פסים (קצת יותר ארוכים מהרוחב של ה"עוגה"), אפשר לגזור בצורה גלית את החלק התחתון שלהם כך שיראה כמו קרם נוטף (כמו בתמונה). מדביקים את הפסים על גבי ה"עוגה" (עדיף בסלוטייפ מקופל דק), את הקצוות מצמידים בסלוטייפ בחלק האחורי של ה"עוגה" (זה שלא רואים…)

5. מעטרים את ה"עוגה" בחלקה העליון בפאייטים או חרוזים קטנים, אותם מדביקים בדבק פלסטי (אפשר להיעזר בקיסם כדי שלא תישפך כמות גדולה ומלכלכת של דבק).

6. מכינים את הכרטיס עצמו: מקפלים את הבריסטול לחצי כך שיצא כרטיס נפתח, אם הוא גדול מידי חותכים אותו לגודל הרצוי (הכרטיס שבתמונה הוא בגודל של בערך חצי נייר A4 שקופל לחצי). מתאימים את גודל הכרטיס לגודל ה"מתנה" וה"עוגה" שהכנו.

6. עיצוב הכרטיס: ממקמים את ה"מתנה" ואת ה"עוגה" על הכרטיס, ומדביקים אותם (עדיף עם מעט דבק פלסטי שיחזיק). מחכים מעט שיתייבש ויתייצב.

7. עכשיו החלק המעט מאתגר: הדבקת הנרות. ל"עוגה" יש מעט עובי בחלקה העליון (זה מה שיצרנו עם הנייר הסופג). ממקמים את הנר/הנרות על החלק הזה, ורצוי בצמוד לבריסטול (כדי שנוכל להדביק אותם גם לבריסטול לחיזוק). החלק המתאגר הוא למצוא את המיקום הנכון, שגם יהיה יציב וגם יראה טוב. אפשר לעצב באצבעות מעט את החלק העליון של ה"עוגה" כדי שיווצר לנו משטח נוח להדבקה. מדביקים עם דבק פלסטי (אם מצליחים שיהיה צמוד גם לבריסטול אז לשים מעט דבק גם בחלק של הנר שיגע בבריסטול). מחזיקים כמה דקות שייתפס, ומניחים בצורה כזו שלא יזוז (לראות אם להשכיב את הכרטיס עוזר לנרות להתייצב או דווקא להעמיד אותו, זה תלוי באיזו זווית מיקמתם אותם והאם הם צמודים גם לבריסטול או לא).

8. התייבש? יופי! מוכן! אפשר לכתוב בפנים, להוסיף כיתוב או קישוט בחזית מעל ל"עוגה" וה"מתנה". שיחקתם אותה 🙂

Posted in DIY

לחמניות תירס משגעות ולא רק

שמעתי עליהן לראשונה מרון, שהכריז שאכל ערב קודם בבילוי עם חברים במסעדה שווה, והיו שם לחמניות מדהימות והוא חייב לקחת אותי לשם דחוף. אהבתי לבצקים ובייחוד ללחמניות רכות ידועה, ואם הוא (שבהגדרה מתלהב מבשר ולא מבצקים) אמר שהלחמניות כ"כ מוצלחות ושאני חייבת לטעום- ובכן, תוך יומיים כבר היינו שם .

המסעדה ממוקמת בתחילת נמל יפו המתחדש (בואך מכיוון הטיילת בתל-אביב), יש חלל פנימי חמים ויש חלל פתוח עם שולחנות ממש על הים. התפריט מעניין ומרענן, עם טעמים מיוחדים. אכלתי שם אפילו דג (ממש לא אוהבת דגים) בחלב קוקוס ובוטנים ועוד דברים טובים, שלמרות שצוין שיש צ'ילי במנה ואני לא מסתדרת עם חריף בכלל- לא היה חריף והיה מצוין (אי אפשר לבקש שינויים במנה, כגון "נטול צ'ילי", אבל הובטח שהמנה לא תהיה חריפה וכך היה).

אבל זה המסביב. יש להם כלמיני דברים טעימים, כמו סלט הסלק המוצלח (שגם מככב בתמונות), אבל התכנסנו כאן לדבר על לחמניות התירס המשגעות. בתפריט קוראים להן "אלמוחבנס", והן מגיעות חמימות, 5 בקערה, יש גבינות נמסות בפנוכו, והן כלכך טעימות, ועם מרקם רך ומושלם… אין דברים כאלה, שווה להגיע במיוחד בשבילן.

קאסה נובה, רציף העליה השניה 48 נמל יפו, תל אביב, 03-5413636

 

עדכון (22.10.2014):

בביקור שעשינו שם לאחרונה, המקום כבר אינו נקרא קאסה נובה אלא casita (זה היה בית הקפה הצמוד), התפריט השתנה גם הוא, האלמוחבנס קיימות בתפריט אבל כבר אינן מופלאות כמו שהיו! חביבות אך לא מה שמומלץ כאן בפוסט ולא הייתי מגיעה במיוחד בשבילן. הסליחה עם מי שקרא ד לכאן ועשיתי לו חשק…

אבל המתכון שכאן בתגובות הוא המתכון לאלמוחבנס המקוריות .

 

 

 

 

תקתק מרק !

בין כל ימי השמש החמימים, החורף הזה סיפק לנו פה ושם גם ימים סגריריים שדורשים מרק. מרק זה בעיני ארוחת ערב אולטימטיבית- קל וזריז יחסית להכין, מחמם (אני כבר הבנתי שימשיך להיות לי קר, עד מאי בערך כשהשמש האמיתית תחזור, אבל עד אז, גיליתי שתי שיטות מעולות להתחמם: האחת כרית חימום צמודה (ותודה לדלית!) והשניה- להתחמם מבפנים, כלומר שלוק של שתיה חמה או מרק, מחמם מכף רגל ועד ראש!), ומספק ארוחה בריאה (ירקות וזה..) ועם עלות לא גבוהה של קלוריות (צריך לקזז את כל העוגיות, לא?).

ובין כל המרקים שהכנתי לאחרונה, גיליתי שאותו טריק עובד לכולם! ההכנה הבסיסית נשארת אותו הדבר, מה שמשתנה זה הירק המככב והתבלינים המלווים.

מדובר כאן על מרקים טחונים- ובשביל זה צריך בלנדר מוט ידני (או איך שלא קוראים לו), ככה זה יוצא מחיתי וקטיפתי ובצבע זרחני ואחיד.

אז זה הולך ככה: קודם הגירסה הבסיסית, אח"כ שינויים והתאמות, אח"כ שילובים ותבלונים ובסוף-פחמימות (בכלזאת ארוחת ערב, וקר, אי אפשר בלי..).

הגירסה הבסיסית:

חומרים:

בצל אחד די גדול

2-4 שיני שום (תלוי בגודלן, בירק הנבחר למרק וכמה שומיות אוהבים)

כ-25 גר' חמאה

כף-שתיים קמח לבן רגיל

כף-שתיים שמן (עדיף שמן רגיל, למשל קנולה)

ירק (כמויות יומלצו בפרק הירקות.. משתנה מירק לירק)

תבלינים: מלח-פלפל, אגוז מוסקט, תבלינים נוספים לפי בחירה

כפית עד שתי כפות אבקת מרק עוף/בטעם עוף (גם כאן זה תלוי בירק, בתבלון ובטעמכם האישי, המלצות מפורטות יותר ינתו בהמשך..)

מים- כמות של עד קומקום מלא אחד.

הכנה:

חותכים את הבצל לקוביות. מי שרוצה לקצר יכול לחתוך סתם לכמה פלחים/רבעים, אני אוהבת לחתוך לקוביות זריזות כי אז זה תופס יותר טעמים. בסיר בינוני (עדיף מעט עמוק כדי שבשלב הטחינה עם הבלנדר הידני זה לא ישפריץ יותר מידי) ממיסים חמאה עם מעט שמן רגיל. השמן מונע מהחמאה להישרף (ולהפוך לחומה ולקבל טעם לא טעים). כשזה מתחיל לעשות פססססט- מוסיפים את הבצל, מטגנים על אש בינונית נמוכה (שלא ישרף). בינתיים קולפים וחותכים את השום (אפשר לחתיכות גדולות, רק כדי שישחרר טעמים). נותנים לבצלים להיטגן להם, להפוך לשקופים ואח"כ להשתזף טיפ-טיפונת, זה מה שנותן טעמים מצוינים למרק. מערבבים מידי פעם ושמים לב שלא ישרף (בסיר פתוח, סיר מכוסה תמיד נשרף). בינתיים מרתיחים קומקום עם מים (יקצר את זמן הבישול). את השום מוסיפים כשהבצל כבר נראה מוכן (שקוף ולקראת השתזפות). נותנים לזה עוד 3-4 דק' על אש נמוכה , ואז מוסיפים את  הירק כל ירק חוץ מהאפונה- נותנים לו להיטגן איזה 5 דק' עם הבצלים , להתרכך ולשחרר טעמים (אפונה לא מטגנים, מוסיפים אותה רק אחרי הקמח והמים הרותחים. אבל אם קראתם את הפוסט על מרק האפונה אתם כבר יודעים את זה). אז מוסיפים את הקמח, מערבבים במשך כדקה, משתדלים שלא ידבק לתחתית הסיר. מוסיפים את המים הרותחים (מהקומקום) לסיר (הכמות תלויה בריכוז הירק, בסמיכות שרוצים למרק ובכמות האנשים שאמורה לאכול. המקסימום זה קומקום מלא לסיר בינוני, המינימום זה 2 וחצי כוסות לסיר קטנצ'יק ומרק מרוכז מאוד. בד"כ שמים מים ככה שיכסו את הירקות ). נותנים לזה להגיע לרתיחה, אחרי שרותח מוסיפים את אבקת המרק ומערבבים היטב. אם יש עשבי תיבול זה הזמן להוסיפם לסיר (כולל מקל קינמון).

מבשלים בין 15 דק' לארבעים דק' (תלוי כמובן בכמה זמן דרוש לירק להתרכך, זה המינימום, מעבר לזה בישול קצר ישמור על טעם הירק ועל הרעננות שלו, בישול ארוך יתן משהו יותר "נזידי" ועם טעמים חזקים יותר), על אש נמוכה ועם מכסה מעט פתוח (שלא יגלוש). את התבלינים מוסיפים באמצע הבישול (אם אתם עוד לא יודעים כמה זמן זה יתבשל כי זו פעם ראשונה שאתם מכינים תוסיפו אחרי רבע שעה).

כשהמרק מוכן מכבים את האש (אם החלטתם להוסיף שמנת מתוקה- ראו בהמשך- זה הזמן להוסיף אותה, רגע לפני שמכבים את האש). כדאי להוציא לקערה נפרדת קצת מהירקות של המרק, כדי שישארו לנגיסה בתוך המרק הטחון (אפונה, פטריות, גזרים, אפילו חתיכות קטנות של תפו"א אם אוהבים. פחות מתאים להוציא פלפלים ). אם שמנו מקלות קינמון או טימין- זה הזמן להוציא אותם!! עכשיו- אפשר לטחון.. טוחנים היטב באמצעות בלנדר מוט, עד שאין יותר חלקי ירקות גדולים שניתן להבחין בהם (בגרסאות האפונה והפלפלים כדאי לטחון עוד יותר מהרגיל כדי להעלים את הקליפות). מחזירים לסיר את הירקות שהוצאנו (אלה לנגיסה..), וזהו, מוכן!

שינויים והתאמות:

חיתוך הירקות: אם רוצים הכנה ממש ממש זריזה, אפשר לחתוך את הירקות (החל מהבצל וכלה בירק המרכזי) לחתיכות גדולות, את הבצל לארבע, את הירק גם כן, את השום לחצי. זה יוצא טעים. אבל אם חותכים את הבצל לקוביות- יותר חלקים שלו באים במגע עם החמאה ומיטגנים להם ומקבלים טעמים טעימים. כנ"ל השום. לגבי הירקות, בייחוד הקשים מביניהם- גזר, תפוח-אדמה- ככל שהם יהיו חתוכים קטן יותר הם יתבשלו מהר יותר, מה שאומר שהמרק יהיה מוכן יותר מהר. וזה שיקול, כשרעבים, וגם כשיש שילוב בין ירקות רכים (פטריות, בטטות, פלפלים) שיהיו מוכנים מהר ,לבין ירקות קשים שיתבשלו לאט.

לוותר על החמאה: אפשר גם אפשר. החמאה מוסיפה טעמים נעימים, וגם מאפשרת הסמכה של המרק באמצעות קמח. אבל אפשר גם בלעדיה (מסיבות בריאותיות, דיאטטיות, פרווה-יות וכו'..)- אפשר להסתפק במעט שמן בלבד, רגיל או שמן זית (לפי טעמכם). במקרה הזה גם מוותרים על הקמח, ואז אפשר להסמיך את המרק ע"י (וכאן כבר עברנו להתאמה הבאה- הסמכת המרק..) תפוח אדמה אחד שהוספנו לבישול, או ע"י ריכוז גבוה יותר של ירק ביחס למים. גם הוספת שמנת לבישול תורמת למרקם סמיך יותר. והאמת, גם מרק דליל זה טעים לגמרי (מרק סמיך נותן תחושה של חורפיות ויותר שובע, אבל כשהמרק טעים הוא טעים, סמיך או דליל ..).בלי כל עניין ההסמכות אפשר להכין מרק סופר מהיר: לזרוק הכל לסיר (בלי לטגן את הבצל), עם המים, כשרותח להוביף אבקת מרק, וכל ההתנהלות כרגיל, תבלינים, טחינה וכו'. זה יוצא טעים, פשוט אבל טעים.

אבקת מרק: זה לא חובה, אבל זה מוסיף טעם. אני לא מרבה להשתמש באבקת מרק, אבל במרקים- בלעדיה תמיד יוצא לי קצת אנמי. אם מחליטים לוותר עליה בד"כ שמים קצת סויה, ג'ינג'ר, קינמון וכזה, והרבה פטרוזיליה וסלרי, אבל אני לא לוקחת אחריות…

הטיפ הכי טוב שמצאתי בינתיים- אחרי טיגון הבצל והשום, להוציא מהסיר לקערה נפרדת לפחות 2/3 מכמות הבצל והשום המטוגנים ולהחזיר אותם לסיר כשטוחנים את המרק! ככה הטעמים הטעימים שלהם נשמרים ותורמים למרק ולא הולכים לאיבוד בבישול במים.

שילובים ותבלונים (וכמויות מפורטות לכל ירק):

אז ככה: מרק אפונה הוא הגרסה החביבה עלי (וממנו גם התחיל קונפסט המרק המתוקתק, ועל כן הוא קיבל פוסט נפרד). אבל אפשר גם: מרק ברוקולי, מרק פלפלים, מרק פטריות, מרק ארטישוק ירושלמי, מרק פטריות וארטישוק ירושלמי, מרק גזר ובטטה, ועוד.

כמו שכתבתי בהתחלה- הגרסה הבסיסית נשארת אותו הדבר, מה שמשתנה זה הירק המרכזי והתבלינים. אלה ההמלצות שלי לשילובים בין ירק ותבלין, אתם מוזמנים לנסות ולמצוא את השילובים החביבים עליכם. הרבה פעמים לפני שאני מתחילה בהכנת מרק חדש אני נכנסת לאינטרנט ומציצה בכמה מתכונים- וככה מקבלת רעיונות לאיזה תבלינים לשדך לירק.

אפונה: הכי טעימה כשלעצמה. אם רוצים לרענן אפשר להוסיף עלי נענע בסוף הבישול. מבחינת כמות- בערך חצי שקית אפונה קפואה (אם יש אפונה עדינה עדיף אך לא הכרחי) בכמות של 3/4 קומקום מים חמים (או סיר בינוני שמלא במים לגובה של 2/3 בערך). אני אוהבת שהטעם של האפונה חזק ושהריכוז שלה גבוה במרק, אז אני שמה קצת יותר ביחס למים, למי שזה "אפונתי" מידי יכול לשים פחות אפונה או יותר מים.

פטריות וארטישוק ירושלמי: שילוב מוצלח במיוחד. תבלינים- אגוז מוסקט, טימין (חשוב- לזכור לשלוף את מקלות הטימין מהמרק לפני הטחינה שלו!! העלים ירדו פנימה במהלך הבישול, אבל אתם לא רוצים פיסות ענפים במרק הקטיפתי שלכם..). גם אבקת שום בסוף הבישול יכולה להוסיף. מומלץ לשים יותר שיני שום (4 ולא 2). בארטישוק הירושלמי תורם להסמכת המרק, לכן אם עושים בגרסת הקמח שמים מעט (כף אחת לא גדושה). אבקת מרק- מעט, כפית או שתיים, רק לחזק טעמים, ואם יש אבקת מרק פטריות אז עדיף. כמויות- בערך סלסלה של פטריות ואיזה 4 חתיכות ארטישוק ירושלמי (לא גדולות). אם עושים רק אחד מהם מכפילים את הכמות. שדרוגים: חצי מיכל שמנת מתוקה לבישול (15% ) שמוסיפים בסוף הבישול, רגע לפני שמכבים את האש. זה טעים, מעדן ומפונק, אבל גם מוסיף קצת כבדות למרק. סופר שדרוג: להוסיף שקית או שתיים של ערמונים (אלה שמגיעים קלופים בשקית), כדאי להוסיף אחרי הטחינה ואז יהיו לכם חתיכות נגיסות של ערמונים (כשטוחנים אותם הטעמים שלהם קצת נעלמים במרק).

פלפלים: כן כן, מרק פלפלים. נשמע מוזר אבל טעים! שמים יותר בצל (אחד ממש גדול או שניים בינוניים). שום אופציונלי ולא חובה (מי שאוהב שום מוזמן להוסיף אבקת שום ישר לסיר אחרי טחינת המרק. יאמי). מבחינת כמות- בערך 4 פלפלים גדולים (אדומים, כתומים ו/או צהובים) לסיר בינוני (6-7 לסיר גדול). שדרוגים- ניתן להוסיף חלב או שמנת מתוקה אם רוצים להעשיר את המרק (אבל ממש לא הכרחי). מבחינת תבלינים המרק טעים בגרסתו הבסיסית (מלח-פלפל), אבל אם רוצים אפשר לגוון: להוסיף אגוז מוסקט, מקל קינמון (חשוב מאוד לזכור להוציא אותו מהסיר לפני שטוחנים עם הבלנדר הידני!!! לצערי מניסיון אני יכולה לומר שהבלנדר מתמודד עם המקל בלי בעיה, אבל חתיכות ענפיות בתוך המרק זה…לא משהו). אם לא שמים את שניהם אפשר לשים טימין. כורכום יכול לחזק את הצבע של המרק, ומי שאוהב יכול להוסיף גם מעט פפריקה רגילה (היא עשויה מגמבות, זה משתלב במרק פלפלים…).  המרק יוצא לפעמים חמצמץ, אפשר להוסיף כפית שטוחה של סוכר (כמו שעושים ברוטב עגבניות),  או שני גזרים (בזמן הבישול כמובן). שימו לב שפלפלים מתבשלים די מהר- ככה שזמן הבישול של המרק קצר יחסית (רבע שעה-20 דק' גג). הערה- המרק טעים ביומיים הראשונים, אח"כ קצת פחות מוצלח- עדיף להכין כמות קטנה יותר ולאכול טרי.

ברוקולי: למי שאוהב ברוקולי… כדאי תמיד להוסיף תפוח אדמה (חתוך קטן כי הברוקולי מתבשל מהר), זה שידוך טוב. תיבול- מלח-פלפל ואגוז מוסקט בכמות נאה. כדאי לבשל בישול קצר- עש שהברוקולי מתרכך ולא עד שהוא נהיה חום מרוב בישול. מאוד כדאי להוסיף (בסוף הבישול רגע לפני שמכבים את האש) חצי מיכל שמנת מתוקה (15%), בלי זה המרק פחות מוצלח. שדרוג מוצלח במיוחד- לקלות על מחבת יבשה שבבי שקדים (פרוסים, חתוכים, איך שבא לכם, העיקר לא שלמים) ולפזר על המרק (בקערית ההגשה). מוסיף גם טעם וגם ערך תזונתי..

גזר ובטטה: הכמות תלויה במה בא לכם- מרק "גזרי" או "בטטי"… מתיקות הבטטה דומיננטית וגם זה שיקול. בשביל מרק גזר שימו 4 גזרים בערך ובטטה קטנה, בשביל מרק בטטה שימו איזה 2 בטטות בינוניות ואיזה 2 גזרים. תבלונים אקזוטיים- ג'ינג'ר, חלב קוקוס. אפשר גם שמנת מתוקה (15%, רגע לפני שמכבים את האש) אם יש אורחים…

פינת הפחמימות:

סופסוף הגענו אליה… טוב, הצורה הבסיסית להפוך מרק לארוחה זה לאכול אותו בליווי לחם, טרי-טרי או קלוי, עם חמאה (או פסטו..). אבל יש גיוונים ושדרוגים גם לעניין הזה:

א. לחם שום: זה עובד עם כל מה שיש לכם במקפיא, בחיי. פיתה, לחמניה, לחם לבן, בגט, לחם כפרי או לחם מלא. לזלף על הפרוסה שמן זית (אפשר חמאה אם בא לכם להיות מושחתים), ואז- או לשפשף עליה שן שום (זה למשקיענים), או לפזר אבקת שום, או זעתר. לדחוף לטוסטר-אובן לאיזה 10 דק' (לשים לב שלא יישרף, אחרת סתם השקעתם וכל הבאסה…). וזהו. אפשר לנשנש ליד המרק, לפזר בתוכו כמו קרוטונים, איך שבא לכם.

ב. דגנים: (טוב לא היה לי שם גנרי ממש מוצלח..) קוסקוס, פסטה, אורז (הכי טוב אורז לסושי- הוא יוצא דביק ומשתלב נפלא במרק), קינואה. מה שיש לכם במקרר (מוכן) או שאתם יכולים להכין בצ'יק. שמים כמה כפות מזה במרק (הכוונה לתוספת מוכנה. בעיקרון אפשר לבשל אותה גם בתוך המרק עצמו, אבל לא ניסיתי). התוספת סופגת טעמים (וחום, לא צריך לחמם בנפרד) מהמרק, והוא הפך לארוחה משביעה (תוסיפו לקערת ההגשה, לא לסיר- כי למחרת זה יספוג את כל הנוזלים ויהפוך לדייסה).

ג. פינת הפינוק: טוב זה לא ממש פחמימות אבל יכול לשדרג ולהוסיף למרק. שמים בתוך הקערה האישית ולא בסיר עצמו. כפית פסטו, כף שמנת חמוצה, צנוברים קלויים, קרוטונים (בנאלי אך מוצלח). כמובן לא את כולם יחד.. תבחרו את האופציה החביבה עליכם.

זהו. עד כאן האפשרויות שלי (אם כי יש סיכוי שהפוסט יתעדכן במהלך החורף…). אתם מוזמנים ומצוא עוד אפשרויות וגיוונים (ולדווח עליהם כמובן!),

למרות המלל הרב האפשרויות פשוטות ובאמת מכינים אותן בצ'יק ( חצי שעה למרקים הקצרים, ושעה גג למרק שמתבשל יותר מחצי שעה וחותכים את כל מרכיביו לחתיכות קטנטנות, ועד שהוא מתבשל גם הספקתם לשטוף כלים ולשים לחם שום בטוסטר), ושווה את התחושה של ארוחה חמה ומפנקת.

למי שאוהב, אגב, לכל הירקות אפשר להוסיף כמה עלים של פטרוזיליה וסלרי (ו/או את שורשיהם), את העלים כדאי להוציא לפני הטחינה. ברוב המקרים אין לי בבית ואני עושה בלי, אבל יכול להוסיף טעמים.

בתאבון!

מרק פלפלים בהתהוות (הטשטוש בתמונה זה מהאדים של המרק…):

ואחרי הטחינה, כתום וקטיפתי

עוגת שוקולד קלה, זריזה ומוצלחת

עוגת השוקולד הידועה של קרין גורן. ההכנה- קלי קלות, את המרכיבים יש לרוב בבית, העוגה יוצאת רכה עסיסית וטעימה. בחירה מצויינת כשצריך להביא כיבוד, לאירוע של קטנים או של גדולים!

הערות שלי בסוגריים בכתב אלכסוני.

חומרים לתבנית מלבנית בגודל 27X33 ס"מ , או 2 תבניות אינגליש קייק (מאורכות)

   מרכיבים:

לעוגה:

1 כוס (240 מ"ל) שמן (לא כדאי להפחית בכמות השמן, זה מה שהופך את העוגה לעסיסית וכיפית ולא לעוגה יבשה רגילה)
1 כוס (200 גרם) סוכר (אפשר גם קצת פחות)
4 ביצים
1 כוס אבקה להכנת שוקו חם (שוקולית, לא קקאו)
1 מיכל (200 מ"ל) שמנת חמוצה (או חצי מיכל שמנת מתוקה, זו גרסה עשירה יותר ומוצלחת, וגם נותנת שימוש לחצי המיכל שנשאר מהציפוי)   

1 כוס (140 גרם) קמח תופח

לציפוי:
1/2 כוס (120 מ"ל) שמנת מתוקה
100-120 גרם שוקולד מריר (אפשר חצי חצי עם שוקולד חלב לטעם יותר מתוק, במיוחד אם קהל היעד העיקרי הוא ילדים)

להכנה:
טורפים יחד את כל החומרים לפי סדר הופעתם במתכון(במטרפת יד). יוצקים לתבנית ואופים בחום של 180 מעלות כ-30 דקות, עד שהעוגה יציבה וקיסם יוצא כמעט יבש לגמרי (עם פירורים לחים). מחממים שמנת מתוקה לסף רתיחה. יוצקים לקערה עם השוקולד וטורפים עד שהשוקולד נמס. יוצקים על העוגה לאחר שהיא מתקררת מעט ומניחים לעוגה להתקרר לגמרי ולציפוי להתייצב.

חלה

חלה

 חלה זה אחד הדברים האהובים עלי בעולם. הריח, הרכות, זכרונות של חלת השבת מגן הילדים, ששנים אח"כ אחותי הקטנה היתה מביאה לי טעימות ממנה, מהגן בו עבדה בקיבוץ. יש משהו בחלה שאופים בבית שחלה קנויה מתקשה להתחרות בו, למשל הריח שמתפשט בבית, בהתחלה ריח עדין של שמרים בזמן ההתפחה, ואח"כ הריח המדהים של האפייה. ואני גם אוהבת מאוד את המשחק בבצק, הלישה, קליעת הצמה…

אז הנה מתכון מעולה ופשוט שתמיד מצליח, של אורי שפט ממאפיית "לחמים", שפורסם ב"וואלה אוכל". החלה יוצאת מדהים. המתכון ממש מוצלח וקל להכנה, כתוב במפורט ובבהירות, וזמני ההתפחה ממש סבירים מה שהופך את הכנת החלה בבית לעוד יותר אפשרית ופחות התעסקות (ולכן המתכון כאן). עם הערות ושינויים קטנים שלי מניסיוני (מופיע בהערות סוגריים, בכתב אלכסוני).
יאללה לעבודה:

מרכיבים :

  • 800 גרם קמח חיטה לבן מנופה (6 כוסות)
  • 60 גרם שמן / חמאה מומסת  (רבע כוס במקור, אני אוהבת להוסיף מעט יותר, עד חצי כוס, לעסיסיות)
  • 2 ביצים
  • 320 גרם מי ברז (1.5 כוסות, מומלץ להתחיל מ-3/4 כוס ולהוסיף בהדרגה, לא תמיד צריך את כל הכמות!)
  • 80 גרם סוכר (6 כפות)
  • 30 גרם שמרים טריים ( 3 כפות) (/ אושקית שמרים יבשים 11 גר')
  • 12 גרם מלח (1 כף מחוקה)

אפשרויות לציפוי: ביצה טרופה, שומשום, פרג.

אופן ההכנה:

1. יוצקים את המים לקערת הלישה ומפוררים לתוכם את השמרים. (אני בד"כ מדלגת על שלב זה ומערבבת את השמרים היבשים עם הקמח. התססת השמרים במים אמורה לזרז את ההתפחה אבל המתכון עובד גם בלעדיה)

2. מוסיפים לפי הסדר: קמח, ביצים, סוכר, מלח ושמן. בעזרת וו הלישה (או בידיים- אני אוהבת ללוש בידיים), לשים במהירות נמוכה 4 דקות, לאיחוד החומרים.

3. מגבירים למהירות בינונית ולשים עוד 5 דקות, לקבלת בצק גמיש. מוציאים את הבצק ומניחים על שולחן עבודה מקומח קלות ומגלגלים לכדור (או פשוט משאירים כגוש כדורי בקערה בה לשנו…).

4. מניחים את כדור הבצק בתוך קערה מקומחת קלות, מכסים במגבת או בניילון ומתפיחים 40 דקות או עד שהבצק כמעט מכפיל את נפחו (לזירוז התפיחה בחורף אפשר להכניס את קערת הבצק המכוסה מתחת לפוך או לפליז! בקיץ מספיק חם בחוץ גם ככה ואין צורך בעזרים).

5. מחלקים את הבצק (אפשר בעזרת סכין) ל-3 חלקים, מחלקים שוב ל-3 חלקים ומגלגלים כל חלק לגליל באורך 25 ס"מ. (לא חייבים לדייק באורכים.. אגב לטעמי 3 חלות יוצאות קצת קטנות, אני עושה 2, או אחת וכמה לחמניות קשר קטנות, שאח"כ אפשר להקפיא ולשלוף כשמתחשק משהו טעים).

6. קולעים כל שלושה גלילים לצמה, בדומה לקליעת צמה בשיער.

7. מניחים את שלוש החלות הקלועות על תבנית מרופדת בנייר אפייה, מכסים במגבת מטבח ומתפיחים כ-35 דקות. כ-15 דקות לפני תום ההתפחה מחממים תנור ל-220 מעלות (אצלי התנור חזק, וחום כזה שורף אותן. מספיק 200 מעלות). החלות מוכנות לאפייה כשנפחן מכפיל את עצמו והן עומדות במבחן האצבע.

8. מבחן האצבע- כדי לדעת אם הבצק הגיע לתפיחה אידיאלית, לוחצים בעדינות על הכיכר עם קצה האצבע. אם השקע שנוצר בבצק חוזר ומצטמצם באיטיות, הלחם מוכן לאפייה. אם הבצק עדיין "קופצני" למגע וחוזר במהירות למצבו הקודם, יש לתת לו עוד זמן תפיחה ואם לא חוזר בכלל למצבו טרם המגע, התפחנו אותו יותר מדי.

9. מורחים בעדינות כל חלה בביצה טרופה ומצפים בנדיבות בשומשום ובפרג.

10. אופים כ-25 דקות בתנור שחומם מראש עד לקבלת גוון זהוב. מוציאים מהתנור ומצננים על רשת (מבחינת זמן האפייה, אצלי כאמור התנור חזק והחלות מוכנות תוך 15-18 דק', כדאי להשגיח עד שמגלים את הזמן הנכון לתנור שלכם. אפשר לנעוץ סכין או לפתוח מעט את החלה באמצע בזמן האפייה כדי לוודא אם נאפתה מבפנים. זמן אפייה ארוך מידי יביא לחלה קצת יבשה, אני מעדיפה את שלי מעט "בצקית" ורכה ולכן מעדיפה לאפות טיפ-טיפה פחות).

שבת שלום 🙂

מרק אפונה פשוט וטעים

כלכך פשוט להכין אותו, ויוצא כלכך טעים, שאין סיבה שלא יהיה לכם כזה לארוחת ערב, גם בימים העסוקים.

חומרים (לסיר קטן שמספיק לשני אנשים ליומיים- 4-5 מנות):

25 גר' חמאה

2 כפות קמח (לבן רגיל)

בצל קטן

3 שיני שום

חצי שקית אפונה קפואה

3-4 כוסות מים (שיגיע לגובה 3/4 סיר, לפני הכנסת האפונה)

כף -כף וחצי אבקת מרק בטעם עוף

מלח-פלפל, אגוז מוסקט

הכנה:

חותכים את הבצל לקוביות (לא חייבים נורא קטנות ואם ממהרים אפשר סתם לרבעים, בסוף טוחנים הכל). נותנים לחמאה להינמס לאיטה בסיר, ומוסיפים אליה את הבצל, שייטגן (ואפילו ישחים טיפ-טיפונת). מוסיפים את שיני השום (שחתכנו לכמה חתיכות כדי שישחררו את טעמן), נותנים גם להן להתבשל בחמאה עם הבצל. מוסיפים את הקמח- מתחילים מכף אחת, מערבבים ושמים לב אם יש עדיין בועות חמאה שמיטגנות בסיר או שהתערובת נהייתה יבשה ונדבקת לתחתית (אם אפשרות א' נכונה נוסיף לאט עוד חצי כף קמח ועוד חצי, אם אפשרות ב' נכונה- התייבש לנו- נוסיף חתיכת חמאה קטנה שתימס, תספוג את הקמח ותתקן את העניינים. גם עם כמויות החמאה אפשר לשחק- להתחיל עם פחות ולהוסיף, להוסיף עוד אם רוצים, המטרה שתהיה לנו מעט עיסת קמח חמאתית שתאפשר למרק להסמיך אח"כ, אך שלא תידבק לסיר באופן מרגיז). נותנים לזה לתפוס טעמים דקה-שתיים (כאמור לשמור שלא ידבק).

בינתיים מרתיחים מים בקומקום. כשרותחים ויש לנו תערובת בצל מקומח ומעט שחמחם, מוסיפים לסיר את המים הרותחים ומערבבים (להמיס גושישים אם נוצרו כאלה). לא חייבים למדוד בכוסות, אפשר להתחיל ואחרי שמוסיפים את האפונה להוסיף עוד מים, צריך להיות איזון בין האפונה למים כדי שלא יצא סמיך מידי או דליל ומימי.

מוסיפים לסיר את האפונה הקפואה. מגבירים את האש- כדי להביא לרתיחה (כדאי לשים עין מידי כמה דקות, שלא יגלוש). כשרותח מוסיפים את אבקת המרק (גם כאן אפשר להתחיל עם כף, לטעום ולהחליט אם רוצים להוסיף, זה צריך לתת טעם עדין, אבל שלא יצא ממש מרק עוף…). בוחשים היטב, מתבלים במלח-פלפל ואגוז מוסקט. מנמיכים את האש (ללהבה ממש נמוכה, שלא ירתח ולא תהיה סכנת גלישה, אם נוטה לבעבע אפשר להשאיר את מכסה הסיר טיפה פתוח). נותנים להתבשל כחצי שעה.

מכבים את האש, מוציאים לקערה (זו שנאכל בה אח"כ, כדי לחסוך בכלים לשטיפה..) בערך כמות של מצקת מהאפונים (בלי הנוזלים של המרק)- כדי שישארו לנו אח"כ אפונים לנגיסה. את שאר המרק טוחנים היטב עם מוט (בלנדר ידני), עד שהמרק הופך לירוק יפהפה, חלק וקטיפתי. מחזירים לסיר את האפונים שהוצאנו.

מוכן!

אם רוצים (ובטח רוצים…) אפשר להכין קרוטונים ביתיים סופר פשוטים בזמן שהמרק מתבשל, שמשדרגים אותו מאוד:

לוקחים לחם/פיתה/בגט/חלה שנשארה משבת (מה שיש ומתחשק, בקיצור). מטפטפים עליו שמן זית (רצוי לשים בתבנית או על נייר כסף שלא יטפטף), מעט זעתר, אבקת שום (מומלץ!) או משפשפים שן שום על הלחם (טעים גם סתם עם שמן זית בלי כל השאר). שמים בטוסטר-אובן ל-10-12 דק' (לבדוק שלא יישרף ואז באסה על ההשקעה..), 180מעלות בערך.

כמובן שאם אתם רוצים כמות גדולה יותר (או שיש לכם עוד פיות להאכיל) אפשר להכין בסיר גדול, בכמות כפולה. המסקנה שלנו מהחורפים האחרונים היא שאם מכינים מרק זוגי עדיף כמות קטנה יותר וליהנות ממרק טרי, מאשר לאכול הרבה ימים את אותו הדבר שהולך ונהיה פחות טעים (ואמרנו כבר- כ"כ קל ומהיר להכין-שאין סיבה שלא להכין גם ביום עסוק…)

הערות וגיוונים:

א. במקום הוספת הקמח, אפשר להסמיך את המרק באמצעות תפוח-אדמה אחד, שיתבשל עם המרק (ויטחן בסוף עם הכל). אפשר גם בלי קמח ובלי תפוח אדמה, עדיין טעים- רק יוצא יותר דליל. אם לא משתמשים בקמח- אפשר להחליף את החמאה בשמן זית.

ב. אם יש ונגיש, מומלץ להכין עם אפונה עדינה (גם כן מאגף הקפואים בסופר), הקליפה שלה רכה ועדינה יותר והמרק יוצא חלק יותר.

ובתכל'ס:

מטגנים בצל קטן בחמאה, מוסיפים 3 שיני שום. לאחר טיגון קצר מוסיפים קמח ונותנים דקה-שתיים להיטגן. מוסיפים מים ואפונה ומביאים לרתיחה, מוסיפים אבקת מרק ותבלינים ונותנים להתבשל כחצי שעה. טוחנים עם בלנדר ידני. ובתאבון!

 

ככה הוא נראה בגרסת היום-יום:

וככה בגרסה משודרגת כשמתווסף לארוחה מושקעת יותר:

 

 

גראטן תפוחי אדמה ובטטות

כרגיל, קלי קלות. נותן תחושה של ארוחה שווה ומושקעת, לערב קר כשרוצים תחושה של אוכל כיפי…

מה צריך:

הכמות כמובן תלויה בכמה אנשים אתם רוצים להאכיל. הכמות הנוכחית הספיקה ליומיים לזוג, כלומר תספיק לארוחה משפחתית צנועה אחת. תרגישו חופשי להוסיף תפוחי אדמה ובטטה, אם ממש מכפילים את המתכון כדאי להוסיף לפחות עוד חצי מיכל שמנת מתוקה.

3 תפוחי אדמה גדולים

בטטה אחת

לרוטב: שמנת מתוקה אחת  15% שומן (לבישול)

           מלח, פלפל, אגוז מוסקט

          מומלץ: אבקת שום, פרמז'ן מגוררת ו/או מעט גבינה צהובה שאוהבים (כזו עם טעם, כמו טל העמק).

מה עושים:

שני חלקים, אחד של שניה וחצי והשני דורש טיפה סבלנות. נתחיל מהקל: בקערה (למשל כזו של קורנפלקס או מרק) לשפוך את מיכל השמנת המתוקה, להוסיף את התבלינים, אבקת שום (אם יש – ממש כדאי! יוצא טעים! אם אין- עדיין יצא טעים…) ופרמז'ן מגוררת (או מעט גבינה צהובה אחרת, כמות של שניים-שלושה חופנים, בשביל הטעם ואפקט הנמתחות). לערבב במזלג.

השלב השני, לקלוף ולפרוס את תפוחי האדמה והבטטה לפרוסות דקות (עד דקיקות). בינתיים כדאי לחמם תנור- 180-200 מעלות.

לפזר אותן בתבנית עם עומק (כזו שמתאימה ללזניה או פשטידה, למשל), בסידור של שכבות (פשוט להניח, צמוד ומעט חופף). אחרי ששמנו בערך חצי מכמות תפוחי האדמה לשפוך חצי מכמות השמנת ולהזיז טיפונת את התבנית, שיגיע לכל המקומות. לסדר את יתרת תפוחי האדמה והבטטות (אפשר לפזר אקראית ואפשר לעשות שכבות של תפודים וביניהם שכבת בטטות כתמתמה). לשפוך את יתרת הרוטב, ולפזר מעט גבינה צהובה מלמעלה (אם רוצים, בשביל הצבע השחום והקרנץ').

זהו. לתנור. אופים עד שהתפודים מתרככים, ומזהיבים.

לי לא היתה המון סבלנות אז העברתי את התנור לטורבו, ואז זה היה מוכן תוך חצי שעה בערך (בלי טורבו סביר שיקח סביב 50 דקות). כיסיתי בנייר אלומיניום כדי שיתבשל מהר ולא יתייבש, ובסוף (אחרי שמוודאים עם מזלג שהתפודים התרככו) נתתי 10-15 דק' להשתזפות, שיתפסו צבע יפה.

זהו.

בתאבון!