אוכל

פסטה בקרם תרד ואפונה

פסטה קלילה, עם טעם רענן של תרד וטעם שומי מודגש וכיפי,

קלה וזריזה להכנה,

בלי הרבה מילים, תכינו, זה ממש טעים.

פסטה בקרם תרד ואפונה

כ-4-5 מנות

חומרים:

חצי חבילת פסטה

חבילת תרד עדין (זה שמוצאים בשקית במקררים בסופר, עם עלים עדינים בצורה מעוגלת בקצה)
25 גרם חמאה
טיפה שמן זית
2 כפיות שום כתוש
אגוז מוסקט מלח ופלפל
חצי מיכל שמנת מתוקה 32%
שלוש כפות גדושות (כמעט חצי קופסא) ריקוטה
כוס אפונה קפואה

הכנה:

לבשל את הפסטה, ובמקביל להכין את הרוטב:

במחבת עמוקה להמיס חמאה ומעט שמן זית (השמן מונע מהחמאה להישרף). להוסיף שום כתוש. כשעולה ריח (של שום כמובן) להוסיף את התרד, לתת לו להתרכך מעט.

להוסיף שמנת  מתוקה, לערבב ולבשל כמה דקות, עד שהתרד מתרכך (שזה אומר- נראה קצת נבול…) להוסיף תיבול- מלח-פלפל ואגוז מוסקט. לאפשר בעבוע עדין של השמנת, כך עוד 2-3 דקות (סה"כ 10 דקות בישול לכל המנה).

לכבות את האש, להוסיף ריקוטה ולערבב (היא לא צריכה להיטמע לגמרי, גם אם נשארים גושים קטנים זה בסדר).

תוך כדי בישול הרוטב, לתת בישול קצר לאפונה במיקרוגל עד שמתרככת (לשים בכלי זכוכית מכוסה את האפונה הקפואה ומעט מים ולבשל כמה דקות שתהיה מוכנה, היא לא תעבור בישול נוסף בתוך הרוטב).

להעביר את התרד בשמנת, שהצטנן מעט בינתיים, לבלנדר, ולטחון למחית. להחזיר את מחית התרד למחבת, להוסיף את האפונה ואת הפסטה המבושלת (והמסוננת כמובן) ולתת שתי דקות בישול כך שהפסטה תספוג מעט את הרוטב.

להגיש, עם כמות נדיבה של גילופי פרמז'ן.

*אם אוהבים אפשר להוסיף טוויסט לימוני מרענן שמשתלב מצוין – בשלב של הבישול הקצר של הפסטה ברוטב במחבת להוסיף מעט גרידת קליפת לימון.

בתאבון.

שני מתכוני פסטה פשוטים ומעולים

ביומיים האחרונים יצא לי לאלתר שני מתכוני פסטה, מעכשיו לעכשיו עם חומרים פשוטים וחשק אדיר לאוכל שווה וטעים, ולמרבה השמחה- שניהם יצאו מעולים. שני המתכונים נולדו מהצורך להכין מנות בלי שום ובצל תוך תקווה שיצא טעים, הייתי סקפטית אבל התוצאות מדברות בעד עצמן… (כמובן שאפשר להוסיף בצל, ובעיקר שום למתכונים והם רק ישתבחו, אבל הם ממש מוצלחים כפי שהם).

פסטה ברוטב עגבניות טריות

המצב היה כזה: במקרר יש כמה עגבניות שרי (מזן תמר) שנשארו, שלושה וחצי עלי בזיליקום (ששרדו את הנבילה של יתר חבריהם לזר), וקצת קשקבל. וכאמור- בלי שום ובלי בצל. אז החלטתי לבשל את העגבניות "במיץ של עצמן" ולקוות לטוב… התקוות עזרו, יצא רוטב משגע, ולרגע התחלתי להבין את הגיגיו של אייל שני באשר לנפלאות העגבניה… תמיד אהבתי עגבניות אבל צורת הבישול הזו מוציאה מהן משהו טוב במיוחד.

לא התאפקתי עד שאעשה עוד כמה נסיונות ואני מעלה את המתכון כמו שהוא במקור- הכמות מספיקה למנה אחת גדולה ומשביעה , אפשר כמובן בקלות להגדיל את הכמויות (ואז זמן הבישול עשוי להיות ארוך יותר). אפשר ואפילו מומלץ להוסיף כמה שיני שום לעסק, בהתחלה יחד עם העגבניות (רק להקפיד שלא יישרף כי לשום שרוף יש מרירות לא נעימה). חשוב להשתמש בעגבניות טובות וטעימות- עדיף עגבניות שרי, אפשר כאלה שכבר התרככו אחרי כמה ימים במקרר, אבל לא עגבניות מעפנות ולא עגבניות חסרות טעם מהסופר- עגבניות הן המרכיב העיקרי במתכון וזה פשוט לא יצא טעים.

החומרים:

פסטה מבושלת

8-10 עגבניות שרי תמר די גדולות  (לא הקטנטנות)

קוביית חמאה קטנה (בערך 15 גר')

כף שמן זית

פלפל שחור, מלח (רצוי גס)

3-4 עלי בזיליקום

קורט סוכר (תלוי במתיקות העגבניות)

גבינה צהובה (קשקבל, טל העמק, עמק, מוצרלה, פרמז'ן- מה שאוהבים)

ההכנה:

חותכים את העגבניות לפרוסות/רבעים. שמים בסיר יחד עם החמאה ושמן הזית. סוגרים את המכסה ונותנים 10 דק' להתבשל על אש בינונית (כדאי להשגיח כי אם האש חזקה מדי זה מתחיל להישרף בצידי הסיר). מוסיפים את הסוכר, המלח והפלפל, והבזיליקום. מנמיכים מעט את האש ונותנים להתבשל עוד כ-5 דק' (תוך ערבוב מידי פעם), עד שהעגבניות הופכות למעין מחית, עם ריח שעושה תיאבון. העגבניות מתבשלות במיצים של עצמן ובמהירות מתחילות להתפרק והופכות לרוטב. מוסיפים לתוך הסיר עם הרוטב את הפסטה המבושלת ונותנים לה להתבשל בתוך הרוטב תוך ערבוב 2-3 דק'. מעבירים לצלחת, מוסיפים את הגבינה (מוצלח במיוחד עם גבינות שנמסות והופכות לחוטים כיפיים עם טעם חלבי, וכמובן שגם פרמז'ן תעשה עבודה מצויינת). זוללים מיד…

פסטה עם ברוקולי ופטריות

חזרתי מסיבוב בשוק הנמל בת"א, עם שלל רב: תירס גילי מתוק, מרווה וזעתר טריים, אבוקדו בשל ומוכן לאכילה, ברוקולי טרי, פטריות שמפיניון, פטל אדום טרי (בסוף נובמבר!!), פרמג'אנו רג'אנו איטלקי, ומקלות גבינה של מאפיית "לחמים" שנושנשו בדרך. היו שם גם גזרים במבחר צבעים, שפע ירקות, דלעות בכלמיני צורות, ותאנים (!) נהדרות עם טעם של פעם שהצטערתי שלא קניתי. יחד עם היום השמשי, השמיים הכחולים והים הנהדר, זה היה בילוי מוצלח במיוחד לשישי בצהריים.

אחרכך הגיע הזמן להכין ארוחת ערב, ולנצל את שלל המרכיבים הטריים.

הכמות במתכון מספיקה ל-2 מנות גדולות מאוד או ל-4 מנות בארוחה שיש בה עוד מרכיבים. גם כאן אפשר בקלות רבה להכפיל כמויות עבור ארוחה רבת סועדים (או כדי שישאר עוד קצת למחר). אפשר ואף מומלץ להוסיף כמה שיני שום בתחילת הבישול, למרות ששוב- המתכון יוצא פשוט מעולה גם בלי. התבלינים רבים ומגוונים, ומשתלבים נהדר, אבל אפשר גם להשמיט מה שאין או שלא מתחשק, ועדיין יצא טעים.

החומרים:

כחצי חבילת פסטה

סלסלת פטריות שמפניון

ברוקולי אחד

כ-25 גר' חמאה

כמה ענפי טימין

5-6 עלי מרווה

חצי מיכל שמנת מתוקה לבישול (15% שומן)

פלפל שחור, מלח (רצוי גס)

שמן כמהין (אם רוצים, כחצי כפית עד כפית, לפי הטעם)

גרידה מחצי לימון (קליפה מגוררת) וכמה טיפות לימון

פרמז'ן בנדיבות

הכנה:

מנקים את הברוקולי וחותכים לפרחים בגודל נגיס, את הגבעולים חותכים לחתיכות קטנות (אם הוא ללא ריסוס ויש חשש מחרקים אפשר להשרות ל-15 דק' בקערה עם מים ומלח ואז לשטוף, החרקים אמורים לצוף אם ישנם כאלה). מנגבים את הפטריות או קולפים את הקליפה החיצונית הדקה שלהן (לא לשטוף כי הן יספגו מים) וחותכים לרבעים (או לשישיות תלוי בגודלן).

מרתיחים מים בסיר גדול לבישול הפסטה (אפשר להוסיף מעט מלח). כשהמים רותחים מוסיפים את הפסטה, כעבור 3-4 דק' מוסיפים את הברוקולי (לתוך הסיר עם הפסטה, שיתבשלו יחד). לוקח לברוקולי כ6-7 דק' להתבשל (בהנחה שהוא חתוך לגודל ביס) אז ככה מתאמים את זמן הבישול שלו עם זמן הבישול של הפסטה (שהוא בד"כ כ-10 דק' תלוי בסוג).

בזמן שהפסטה מתבשלת, מחממים את החמאה בסיר בינוני, ומטגנים את הפטריות תוך ערבוב. מוסיפים טימין, מרווה, פלפל שחור ושמן כמהין (אם רוצים). מערבבים.

כשהפסטה והברוקולי רכים ומוכנים, מרוקנים את מי הבישול, ומעבירים את הברוקולי לסיר עם הפטריות המיטגנות (הפסטה מחכה בינתיים בסיר). מוסיפים לפטריות ולברוקולי שמנת מתוקה, ומאפשרים להגיע לרתיחה עדינה. מוסיפים כמה טיפות לימון, וגרידת לימון. מוסיפים את הפסטה המבושלת לתוך הסיר עם הרוטב ומבשלים כ-2 דק' תוך ערבוב.

מחלקים לצלחות, ומוסיפים פרמז'ן בנדיבות.

זוללים 🙂

אורז אדום וטעים עם קישואים

"אז מה אוכלים היום?"

עוד פעם פסטה? קוסקוס? אורז? אבל אכלנו אורז כל השבוע שעבר…

שנות הלימודים באוניברסיטה לא עשו טוב במיוחד לתזונה שלי. כיכבו בה במיוחד ירקות קפואים שהופשרו ושודכו לקצת רוטב סויה, פסטה בלי רוטב, חביתה… כל מה שאפשר להכין מהר-מהר, או לחטוף לתוך התיק רגע לפני שהאוטובוס בורח. (ולמרבה המזל, היו גם סטוקים של אוכל ביתי קפוא, באדיבות אמא וסבתא, שהצילו אותי לגמרי 🙂 ).

במשך השבוע, כששנינו היינו חוזרים מאוחר, בלי חשק או כוח להכין משהו (עזבו להכין, קודם להחליט, ואז ללכת לסופר לעשות קניות, ורק אז להתחיל להכין…), מתים מרעב וחייבים להספיק לקרוא עוד שני מאמרים למחר, הבחירה היתה בין פסטה לאורז, ולקוסקוס, כשממש רצינו לגוון (וגם זה עם קיצורי דרך כמו להרתיח את המים בקומקום לפני ששמים אותם בסיר 😉 ). כמובן שהתפריט הזה נמאס מתישהו, והאמת, די מהר.

טוב, מן הסתם הסיפור הזה מוכר לסטודנטים רבים…

בתואר השני כבר היה לפעמים טיפ-טיפונת יותר זמן, ונכנסו שדרוגים שכבר היה אפשר לקרוא להם ארוחה (משם מגיעים רבים מהמתכונים בקטגוריית המתכונים המהירים-הקלים-והטעימים בבלוג).

אחד מאותם שדרוגים היה האורז האדום הטעים-טעים של "בישולה", שגיוון את חוויית האורז. הוא שונה מאורז שמכינים עם רוטב עגבניות וקישואים ליד (גם אופציה טעימה בהחלט אך דורשת יותר השקעה וזמן), והטעם שלו מזכיר לי אוכל של בית ושל פעם, למרות שאף אחת מהסבתות שלי לא הכינה אורז אדום כזה…

חוצמיזה שבהכנת אורז אני בד"כ ממש גרועה, זה תמיד או נשרף לי או הופך לקוו'ץ' מעודף מים,             אבל האורז הזה תמיד מצליח לי 🙂

קישואים עם אורז /שולה מודן (מתוך הספר "בישולה" הראשון):  (הערות שלי בסוגריים.)

חומרים:

3 כפות שמן

1 בצל, חתוך לקוביות

כוס אורז (במקור אורז מאורך ושטוף, אני מכינה בד"כ עם אורז פרסי לבן וילך טוב גם עם סוגי אורז אחרים)

3 קישואים (במקור קלופים, אני מוצאת שאין בזה צורך), חתוכים לקוביות

קופסה קטנה (100 גר') של רסק עגבניות (אני ממליצה לשים יותר, כמעט כפול)

2 כוסות מים

1 כפית אבקת מרק עוף

1/4 כפית מלח

1/4 כפית פלפל שחור

1/2 כפית סוכר

2 כפות פטרוזיליה קצוצה (מאוד מוסיף, אבל אם אין הולך גם בלי)

הכנה:

מחממים בסיר גדול את השמן, ומטגנים את הבצל, להזהבה (ואפילו קצת השחמה, בשביל הטעם).

מוסיפים את האורז, ומטגנים כמה דקות (תוך בחישה מידי פעם).

מוסיפים את שאר החומרים, מערבבים ומביאים לרתיחה. מכסים, מבשלים על אש קטנה 10-15 דק' עד שכל הנוזלים יתאדו.

משאירים את הסיר מכוסה כ-10 דק' נוספות, לסיום הבישול וספיגת טעמים.

כדאי לוודא במהלך הבישול שיש עוד מספיק מים והאורז לא נשרף (אני בד"כ שמה אפילו קצת יותר מים ממה שכתוב). אפשר להוסיף מעט מים רותחים אם נראה שחסר. בסוף הבישול כן אפשר לתת לאורז "להיתפס" קצת בתחתית הסיר, זה החלק הכי טעים…

בתאבון!

 

 

 

ארוחת ערב זריזה בהשראה תאילנדית

אח, הגעגועים לתאילנד… שנה כבר כמעט עברה מאז הטיול שם, וכולי געגועים- לנופים, לים ולמים הטורקיזיים, לחופש, לאוכל, למחירים הזולים, לפינוקים, לבננה לוטי, לשייק פירות, לפינה קולדה מול השקיעה….

ובהשראת הגעגוע, תוקתקה ארוחת ערב זריזה אך מפנקת:

אורז בחלב קוקוס, עם ירקות וטופו ברוטב חמאת בוטנים. יאמי!

(וברוח האיזי של התאילנדים, הפעם מתכון קליל ולא אובסיסיבי לפרטים):

אורז- מבשלים כרגיל (כוס אורז על כוס וחצי מים), בסוף- אחרי שכיבינו את האש וחיכינו איזה 3-4 דקות- שופכים לתוכו פחית (או פחות..) של חלב קוקוס (החלב קוקוס/מי קוקוס זה עדין יותר, אפשר גם קרם קוקוס אבל זה יותר כבד). סוגרים את המכסה ונותנים לו להיספג בארז. לא לגעת , לפחות 10 דק', להתאפק. האורז מקבל טעם קוקוסי עדין, יכול להתאים כבסיס למנה מלוחה או- מתוקה! (למי שאוהב אורז עם חלב למשל).

הירקות והטופו- כל פעם יש לי ואריציה אחרת על זה, בגדול- בצל, טופו וירקות (גזר, קישוא, פטריות, נבטים למי שאוהב, אפונה קפואה, ברוקולי, שעועית ירוקה, התאילנדים שמים לפעמים גם קוביות תפו"א. איזה שילוב שאוהבים ו/או שיש זמין במקרר.) מטגנים בצל להזהבה, מוסיפים את הירקות לפי דרגת הקשיות (גזר ראשון, פטריות ונבטים בסוף). התיבול- סויה, חמאת בוטנים, פלפל. אפשר להוסיף גם גי'נג'ר מגורר (טרי או אבקה), שמן שומשום אם יש ואוהבים, שום, דבש/סילאן, קצת מהפחית של חלב הקוקוס (כדי שיצא רוטב סמיך),  והשוס- קליפת לימון מגוררת, וסקוויז של מיץ לימון!  נותן רעננות וטעמים מגניבים למנה, זה טיפ של התאילנדים, הם מגישים את הפאד-תאי ומנות האורז המוקפץ שלהם עם לימון, וזה משדרג את האורז בטירוף! אמרו כבר פעם אבל לא לקחתי מספיק ברצינות כנראה- לימון מוסיף המון…

יאללה בתאבון!

טוב, וקצת תמונות לאווירה:

 

 

תקתק מרק !

בין כל ימי השמש החמימים, החורף הזה סיפק לנו פה ושם גם ימים סגריריים שדורשים מרק. מרק זה בעיני ארוחת ערב אולטימטיבית- קל וזריז יחסית להכין, מחמם (אני כבר הבנתי שימשיך להיות לי קר, עד מאי בערך כשהשמש האמיתית תחזור, אבל עד אז, גיליתי שתי שיטות מעולות להתחמם: האחת כרית חימום צמודה (ותודה לדלית!) והשניה- להתחמם מבפנים, כלומר שלוק של שתיה חמה או מרק, מחמם מכף רגל ועד ראש!), ומספק ארוחה בריאה (ירקות וזה..) ועם עלות לא גבוהה של קלוריות (צריך לקזז את כל העוגיות, לא?).

ובין כל המרקים שהכנתי לאחרונה, גיליתי שאותו טריק עובד לכולם! ההכנה הבסיסית נשארת אותו הדבר, מה שמשתנה זה הירק המככב והתבלינים המלווים.

מדובר כאן על מרקים טחונים- ובשביל זה צריך בלנדר מוט ידני (או איך שלא קוראים לו), ככה זה יוצא מחיתי וקטיפתי ובצבע זרחני ואחיד.

אז זה הולך ככה: קודם הגירסה הבסיסית, אח"כ שינויים והתאמות, אח"כ שילובים ותבלונים ובסוף-פחמימות (בכלזאת ארוחת ערב, וקר, אי אפשר בלי..).

הגירסה הבסיסית:

חומרים:

בצל אחד די גדול

2-4 שיני שום (תלוי בגודלן, בירק הנבחר למרק וכמה שומיות אוהבים)

כ-25 גר' חמאה

כף-שתיים קמח לבן רגיל

כף-שתיים שמן (עדיף שמן רגיל, למשל קנולה)

ירק (כמויות יומלצו בפרק הירקות.. משתנה מירק לירק)

תבלינים: מלח-פלפל, אגוז מוסקט, תבלינים נוספים לפי בחירה

כפית עד שתי כפות אבקת מרק עוף/בטעם עוף (גם כאן זה תלוי בירק, בתבלון ובטעמכם האישי, המלצות מפורטות יותר ינתו בהמשך..)

מים- כמות של עד קומקום מלא אחד.

הכנה:

חותכים את הבצל לקוביות. מי שרוצה לקצר יכול לחתוך סתם לכמה פלחים/רבעים, אני אוהבת לחתוך לקוביות זריזות כי אז זה תופס יותר טעמים. בסיר בינוני (עדיף מעט עמוק כדי שבשלב הטחינה עם הבלנדר הידני זה לא ישפריץ יותר מידי) ממיסים חמאה עם מעט שמן רגיל. השמן מונע מהחמאה להישרף (ולהפוך לחומה ולקבל טעם לא טעים). כשזה מתחיל לעשות פססססט- מוסיפים את הבצל, מטגנים על אש בינונית נמוכה (שלא ישרף). בינתיים קולפים וחותכים את השום (אפשר לחתיכות גדולות, רק כדי שישחרר טעמים). נותנים לבצלים להיטגן להם, להפוך לשקופים ואח"כ להשתזף טיפ-טיפונת, זה מה שנותן טעמים מצוינים למרק. מערבבים מידי פעם ושמים לב שלא ישרף (בסיר פתוח, סיר מכוסה תמיד נשרף). בינתיים מרתיחים קומקום עם מים (יקצר את זמן הבישול). את השום מוסיפים כשהבצל כבר נראה מוכן (שקוף ולקראת השתזפות). נותנים לזה עוד 3-4 דק' על אש נמוכה , ואז מוסיפים את  הירק כל ירק חוץ מהאפונה- נותנים לו להיטגן איזה 5 דק' עם הבצלים , להתרכך ולשחרר טעמים (אפונה לא מטגנים, מוסיפים אותה רק אחרי הקמח והמים הרותחים. אבל אם קראתם את הפוסט על מרק האפונה אתם כבר יודעים את זה). אז מוסיפים את הקמח, מערבבים במשך כדקה, משתדלים שלא ידבק לתחתית הסיר. מוסיפים את המים הרותחים (מהקומקום) לסיר (הכמות תלויה בריכוז הירק, בסמיכות שרוצים למרק ובכמות האנשים שאמורה לאכול. המקסימום זה קומקום מלא לסיר בינוני, המינימום זה 2 וחצי כוסות לסיר קטנצ'יק ומרק מרוכז מאוד. בד"כ שמים מים ככה שיכסו את הירקות ). נותנים לזה להגיע לרתיחה, אחרי שרותח מוסיפים את אבקת המרק ומערבבים היטב. אם יש עשבי תיבול זה הזמן להוסיפם לסיר (כולל מקל קינמון).

מבשלים בין 15 דק' לארבעים דק' (תלוי כמובן בכמה זמן דרוש לירק להתרכך, זה המינימום, מעבר לזה בישול קצר ישמור על טעם הירק ועל הרעננות שלו, בישול ארוך יתן משהו יותר "נזידי" ועם טעמים חזקים יותר), על אש נמוכה ועם מכסה מעט פתוח (שלא יגלוש). את התבלינים מוסיפים באמצע הבישול (אם אתם עוד לא יודעים כמה זמן זה יתבשל כי זו פעם ראשונה שאתם מכינים תוסיפו אחרי רבע שעה).

כשהמרק מוכן מכבים את האש (אם החלטתם להוסיף שמנת מתוקה- ראו בהמשך- זה הזמן להוסיף אותה, רגע לפני שמכבים את האש). כדאי להוציא לקערה נפרדת קצת מהירקות של המרק, כדי שישארו לנגיסה בתוך המרק הטחון (אפונה, פטריות, גזרים, אפילו חתיכות קטנות של תפו"א אם אוהבים. פחות מתאים להוציא פלפלים ). אם שמנו מקלות קינמון או טימין- זה הזמן להוציא אותם!! עכשיו- אפשר לטחון.. טוחנים היטב באמצעות בלנדר מוט, עד שאין יותר חלקי ירקות גדולים שניתן להבחין בהם (בגרסאות האפונה והפלפלים כדאי לטחון עוד יותר מהרגיל כדי להעלים את הקליפות). מחזירים לסיר את הירקות שהוצאנו (אלה לנגיסה..), וזהו, מוכן!

שינויים והתאמות:

חיתוך הירקות: אם רוצים הכנה ממש ממש זריזה, אפשר לחתוך את הירקות (החל מהבצל וכלה בירק המרכזי) לחתיכות גדולות, את הבצל לארבע, את הירק גם כן, את השום לחצי. זה יוצא טעים. אבל אם חותכים את הבצל לקוביות- יותר חלקים שלו באים במגע עם החמאה ומיטגנים להם ומקבלים טעמים טעימים. כנ"ל השום. לגבי הירקות, בייחוד הקשים מביניהם- גזר, תפוח-אדמה- ככל שהם יהיו חתוכים קטן יותר הם יתבשלו מהר יותר, מה שאומר שהמרק יהיה מוכן יותר מהר. וזה שיקול, כשרעבים, וגם כשיש שילוב בין ירקות רכים (פטריות, בטטות, פלפלים) שיהיו מוכנים מהר ,לבין ירקות קשים שיתבשלו לאט.

לוותר על החמאה: אפשר גם אפשר. החמאה מוסיפה טעמים נעימים, וגם מאפשרת הסמכה של המרק באמצעות קמח. אבל אפשר גם בלעדיה (מסיבות בריאותיות, דיאטטיות, פרווה-יות וכו'..)- אפשר להסתפק במעט שמן בלבד, רגיל או שמן זית (לפי טעמכם). במקרה הזה גם מוותרים על הקמח, ואז אפשר להסמיך את המרק ע"י (וכאן כבר עברנו להתאמה הבאה- הסמכת המרק..) תפוח אדמה אחד שהוספנו לבישול, או ע"י ריכוז גבוה יותר של ירק ביחס למים. גם הוספת שמנת לבישול תורמת למרקם סמיך יותר. והאמת, גם מרק דליל זה טעים לגמרי (מרק סמיך נותן תחושה של חורפיות ויותר שובע, אבל כשהמרק טעים הוא טעים, סמיך או דליל ..).בלי כל עניין ההסמכות אפשר להכין מרק סופר מהיר: לזרוק הכל לסיר (בלי לטגן את הבצל), עם המים, כשרותח להוביף אבקת מרק, וכל ההתנהלות כרגיל, תבלינים, טחינה וכו'. זה יוצא טעים, פשוט אבל טעים.

אבקת מרק: זה לא חובה, אבל זה מוסיף טעם. אני לא מרבה להשתמש באבקת מרק, אבל במרקים- בלעדיה תמיד יוצא לי קצת אנמי. אם מחליטים לוותר עליה בד"כ שמים קצת סויה, ג'ינג'ר, קינמון וכזה, והרבה פטרוזיליה וסלרי, אבל אני לא לוקחת אחריות…

הטיפ הכי טוב שמצאתי בינתיים- אחרי טיגון הבצל והשום, להוציא מהסיר לקערה נפרדת לפחות 2/3 מכמות הבצל והשום המטוגנים ולהחזיר אותם לסיר כשטוחנים את המרק! ככה הטעמים הטעימים שלהם נשמרים ותורמים למרק ולא הולכים לאיבוד בבישול במים.

שילובים ותבלונים (וכמויות מפורטות לכל ירק):

אז ככה: מרק אפונה הוא הגרסה החביבה עלי (וממנו גם התחיל קונפסט המרק המתוקתק, ועל כן הוא קיבל פוסט נפרד). אבל אפשר גם: מרק ברוקולי, מרק פלפלים, מרק פטריות, מרק ארטישוק ירושלמי, מרק פטריות וארטישוק ירושלמי, מרק גזר ובטטה, ועוד.

כמו שכתבתי בהתחלה- הגרסה הבסיסית נשארת אותו הדבר, מה שמשתנה זה הירק המרכזי והתבלינים. אלה ההמלצות שלי לשילובים בין ירק ותבלין, אתם מוזמנים לנסות ולמצוא את השילובים החביבים עליכם. הרבה פעמים לפני שאני מתחילה בהכנת מרק חדש אני נכנסת לאינטרנט ומציצה בכמה מתכונים- וככה מקבלת רעיונות לאיזה תבלינים לשדך לירק.

אפונה: הכי טעימה כשלעצמה. אם רוצים לרענן אפשר להוסיף עלי נענע בסוף הבישול. מבחינת כמות- בערך חצי שקית אפונה קפואה (אם יש אפונה עדינה עדיף אך לא הכרחי) בכמות של 3/4 קומקום מים חמים (או סיר בינוני שמלא במים לגובה של 2/3 בערך). אני אוהבת שהטעם של האפונה חזק ושהריכוז שלה גבוה במרק, אז אני שמה קצת יותר ביחס למים, למי שזה "אפונתי" מידי יכול לשים פחות אפונה או יותר מים.

פטריות וארטישוק ירושלמי: שילוב מוצלח במיוחד. תבלינים- אגוז מוסקט, טימין (חשוב- לזכור לשלוף את מקלות הטימין מהמרק לפני הטחינה שלו!! העלים ירדו פנימה במהלך הבישול, אבל אתם לא רוצים פיסות ענפים במרק הקטיפתי שלכם..). גם אבקת שום בסוף הבישול יכולה להוסיף. מומלץ לשים יותר שיני שום (4 ולא 2). בארטישוק הירושלמי תורם להסמכת המרק, לכן אם עושים בגרסת הקמח שמים מעט (כף אחת לא גדושה). אבקת מרק- מעט, כפית או שתיים, רק לחזק טעמים, ואם יש אבקת מרק פטריות אז עדיף. כמויות- בערך סלסלה של פטריות ואיזה 4 חתיכות ארטישוק ירושלמי (לא גדולות). אם עושים רק אחד מהם מכפילים את הכמות. שדרוגים: חצי מיכל שמנת מתוקה לבישול (15% ) שמוסיפים בסוף הבישול, רגע לפני שמכבים את האש. זה טעים, מעדן ומפונק, אבל גם מוסיף קצת כבדות למרק. סופר שדרוג: להוסיף שקית או שתיים של ערמונים (אלה שמגיעים קלופים בשקית), כדאי להוסיף אחרי הטחינה ואז יהיו לכם חתיכות נגיסות של ערמונים (כשטוחנים אותם הטעמים שלהם קצת נעלמים במרק).

פלפלים: כן כן, מרק פלפלים. נשמע מוזר אבל טעים! שמים יותר בצל (אחד ממש גדול או שניים בינוניים). שום אופציונלי ולא חובה (מי שאוהב שום מוזמן להוסיף אבקת שום ישר לסיר אחרי טחינת המרק. יאמי). מבחינת כמות- בערך 4 פלפלים גדולים (אדומים, כתומים ו/או צהובים) לסיר בינוני (6-7 לסיר גדול). שדרוגים- ניתן להוסיף חלב או שמנת מתוקה אם רוצים להעשיר את המרק (אבל ממש לא הכרחי). מבחינת תבלינים המרק טעים בגרסתו הבסיסית (מלח-פלפל), אבל אם רוצים אפשר לגוון: להוסיף אגוז מוסקט, מקל קינמון (חשוב מאוד לזכור להוציא אותו מהסיר לפני שטוחנים עם הבלנדר הידני!!! לצערי מניסיון אני יכולה לומר שהבלנדר מתמודד עם המקל בלי בעיה, אבל חתיכות ענפיות בתוך המרק זה…לא משהו). אם לא שמים את שניהם אפשר לשים טימין. כורכום יכול לחזק את הצבע של המרק, ומי שאוהב יכול להוסיף גם מעט פפריקה רגילה (היא עשויה מגמבות, זה משתלב במרק פלפלים…).  המרק יוצא לפעמים חמצמץ, אפשר להוסיף כפית שטוחה של סוכר (כמו שעושים ברוטב עגבניות),  או שני גזרים (בזמן הבישול כמובן). שימו לב שפלפלים מתבשלים די מהר- ככה שזמן הבישול של המרק קצר יחסית (רבע שעה-20 דק' גג). הערה- המרק טעים ביומיים הראשונים, אח"כ קצת פחות מוצלח- עדיף להכין כמות קטנה יותר ולאכול טרי.

ברוקולי: למי שאוהב ברוקולי… כדאי תמיד להוסיף תפוח אדמה (חתוך קטן כי הברוקולי מתבשל מהר), זה שידוך טוב. תיבול- מלח-פלפל ואגוז מוסקט בכמות נאה. כדאי לבשל בישול קצר- עש שהברוקולי מתרכך ולא עד שהוא נהיה חום מרוב בישול. מאוד כדאי להוסיף (בסוף הבישול רגע לפני שמכבים את האש) חצי מיכל שמנת מתוקה (15%), בלי זה המרק פחות מוצלח. שדרוג מוצלח במיוחד- לקלות על מחבת יבשה שבבי שקדים (פרוסים, חתוכים, איך שבא לכם, העיקר לא שלמים) ולפזר על המרק (בקערית ההגשה). מוסיף גם טעם וגם ערך תזונתי..

גזר ובטטה: הכמות תלויה במה בא לכם- מרק "גזרי" או "בטטי"… מתיקות הבטטה דומיננטית וגם זה שיקול. בשביל מרק גזר שימו 4 גזרים בערך ובטטה קטנה, בשביל מרק בטטה שימו איזה 2 בטטות בינוניות ואיזה 2 גזרים. תבלונים אקזוטיים- ג'ינג'ר, חלב קוקוס. אפשר גם שמנת מתוקה (15%, רגע לפני שמכבים את האש) אם יש אורחים…

פינת הפחמימות:

סופסוף הגענו אליה… טוב, הצורה הבסיסית להפוך מרק לארוחה זה לאכול אותו בליווי לחם, טרי-טרי או קלוי, עם חמאה (או פסטו..). אבל יש גיוונים ושדרוגים גם לעניין הזה:

א. לחם שום: זה עובד עם כל מה שיש לכם במקפיא, בחיי. פיתה, לחמניה, לחם לבן, בגט, לחם כפרי או לחם מלא. לזלף על הפרוסה שמן זית (אפשר חמאה אם בא לכם להיות מושחתים), ואז- או לשפשף עליה שן שום (זה למשקיענים), או לפזר אבקת שום, או זעתר. לדחוף לטוסטר-אובן לאיזה 10 דק' (לשים לב שלא יישרף, אחרת סתם השקעתם וכל הבאסה…). וזהו. אפשר לנשנש ליד המרק, לפזר בתוכו כמו קרוטונים, איך שבא לכם.

ב. דגנים: (טוב לא היה לי שם גנרי ממש מוצלח..) קוסקוס, פסטה, אורז (הכי טוב אורז לסושי- הוא יוצא דביק ומשתלב נפלא במרק), קינואה. מה שיש לכם במקרר (מוכן) או שאתם יכולים להכין בצ'יק. שמים כמה כפות מזה במרק (הכוונה לתוספת מוכנה. בעיקרון אפשר לבשל אותה גם בתוך המרק עצמו, אבל לא ניסיתי). התוספת סופגת טעמים (וחום, לא צריך לחמם בנפרד) מהמרק, והוא הפך לארוחה משביעה (תוסיפו לקערת ההגשה, לא לסיר- כי למחרת זה יספוג את כל הנוזלים ויהפוך לדייסה).

ג. פינת הפינוק: טוב זה לא ממש פחמימות אבל יכול לשדרג ולהוסיף למרק. שמים בתוך הקערה האישית ולא בסיר עצמו. כפית פסטו, כף שמנת חמוצה, צנוברים קלויים, קרוטונים (בנאלי אך מוצלח). כמובן לא את כולם יחד.. תבחרו את האופציה החביבה עליכם.

זהו. עד כאן האפשרויות שלי (אם כי יש סיכוי שהפוסט יתעדכן במהלך החורף…). אתם מוזמנים ומצוא עוד אפשרויות וגיוונים (ולדווח עליהם כמובן!),

למרות המלל הרב האפשרויות פשוטות ובאמת מכינים אותן בצ'יק ( חצי שעה למרקים הקצרים, ושעה גג למרק שמתבשל יותר מחצי שעה וחותכים את כל מרכיביו לחתיכות קטנטנות, ועד שהוא מתבשל גם הספקתם לשטוף כלים ולשים לחם שום בטוסטר), ושווה את התחושה של ארוחה חמה ומפנקת.

למי שאוהב, אגב, לכל הירקות אפשר להוסיף כמה עלים של פטרוזיליה וסלרי (ו/או את שורשיהם), את העלים כדאי להוציא לפני הטחינה. ברוב המקרים אין לי בבית ואני עושה בלי, אבל יכול להוסיף טעמים.

בתאבון!

מרק פלפלים בהתהוות (הטשטוש בתמונה זה מהאדים של המרק…):

ואחרי הטחינה, כתום וקטיפתי

 

 

מרק אפונה פשוט וטעים

כלכך פשוט להכין אותו, ויוצא כלכך טעים, שאין סיבה שלא יהיה לכם כזה לארוחת ערב, גם בימים העסוקים.

חומרים (לסיר קטן שמספיק לשני אנשים ליומיים- 4-5 מנות):

25 גר' חמאה

2 כפות קמח (לבן רגיל)

בצל קטן

3 שיני שום

חצי שקית אפונה קפואה

3-4 כוסות מים (שיגיע לגובה 3/4 סיר, לפני הכנסת האפונה)

כף -כף וחצי אבקת מרק בטעם עוף

מלח-פלפל, אגוז מוסקט

הכנה:

חותכים את הבצל לקוביות (לא חייבים נורא קטנות ואם ממהרים אפשר סתם לרבעים, בסוף טוחנים הכל). נותנים לחמאה להינמס לאיטה בסיר, ומוסיפים אליה את הבצל, שייטגן (ואפילו ישחים טיפ-טיפונת). מוסיפים את שיני השום (שחתכנו לכמה חתיכות כדי שישחררו את טעמן), נותנים גם להן להתבשל בחמאה עם הבצל. מוסיפים את הקמח- מתחילים מכף אחת, מערבבים ושמים לב אם יש עדיין בועות חמאה שמיטגנות בסיר או שהתערובת נהייתה יבשה ונדבקת לתחתית (אם אפשרות א' נכונה נוסיף לאט עוד חצי כף קמח ועוד חצי, אם אפשרות ב' נכונה- התייבש לנו- נוסיף חתיכת חמאה קטנה שתימס, תספוג את הקמח ותתקן את העניינים. גם עם כמויות החמאה אפשר לשחק- להתחיל עם פחות ולהוסיף, להוסיף עוד אם רוצים, המטרה שתהיה לנו מעט עיסת קמח חמאתית שתאפשר למרק להסמיך אח"כ, אך שלא תידבק לסיר באופן מרגיז). נותנים לזה לתפוס טעמים דקה-שתיים (כאמור לשמור שלא ידבק).

בינתיים מרתיחים מים בקומקום. כשרותחים ויש לנו תערובת בצל מקומח ומעט שחמחם, מוסיפים לסיר את המים הרותחים ומערבבים (להמיס גושישים אם נוצרו כאלה). לא חייבים למדוד בכוסות, אפשר להתחיל ואחרי שמוסיפים את האפונה להוסיף עוד מים, צריך להיות איזון בין האפונה למים כדי שלא יצא סמיך מידי או דליל ומימי.

מוסיפים לסיר את האפונה הקפואה. מגבירים את האש- כדי להביא לרתיחה (כדאי לשים עין מידי כמה דקות, שלא יגלוש). כשרותח מוסיפים את אבקת המרק (גם כאן אפשר להתחיל עם כף, לטעום ולהחליט אם רוצים להוסיף, זה צריך לתת טעם עדין, אבל שלא יצא ממש מרק עוף…). בוחשים היטב, מתבלים במלח-פלפל ואגוז מוסקט. מנמיכים את האש (ללהבה ממש נמוכה, שלא ירתח ולא תהיה סכנת גלישה, אם נוטה לבעבע אפשר להשאיר את מכסה הסיר טיפה פתוח). נותנים להתבשל כחצי שעה.

מכבים את האש, מוציאים לקערה (זו שנאכל בה אח"כ, כדי לחסוך בכלים לשטיפה..) בערך כמות של מצקת מהאפונים (בלי הנוזלים של המרק)- כדי שישארו לנו אח"כ אפונים לנגיסה. את שאר המרק טוחנים היטב עם מוט (בלנדר ידני), עד שהמרק הופך לירוק יפהפה, חלק וקטיפתי. מחזירים לסיר את האפונים שהוצאנו.

מוכן!

אם רוצים (ובטח רוצים…) אפשר להכין קרוטונים ביתיים סופר פשוטים בזמן שהמרק מתבשל, שמשדרגים אותו מאוד:

לוקחים לחם/פיתה/בגט/חלה שנשארה משבת (מה שיש ומתחשק, בקיצור). מטפטפים עליו שמן זית (רצוי לשים בתבנית או על נייר כסף שלא יטפטף), מעט זעתר, אבקת שום (מומלץ!) או משפשפים שן שום על הלחם (טעים גם סתם עם שמן זית בלי כל השאר). שמים בטוסטר-אובן ל-10-12 דק' (לבדוק שלא יישרף ואז באסה על ההשקעה..), 180מעלות בערך.

כמובן שאם אתם רוצים כמות גדולה יותר (או שיש לכם עוד פיות להאכיל) אפשר להכין בסיר גדול, בכמות כפולה. המסקנה שלנו מהחורפים האחרונים היא שאם מכינים מרק זוגי עדיף כמות קטנה יותר וליהנות ממרק טרי, מאשר לאכול הרבה ימים את אותו הדבר שהולך ונהיה פחות טעים (ואמרנו כבר- כ"כ קל ומהיר להכין-שאין סיבה שלא להכין גם ביום עסוק…)

הערות וגיוונים:

א. במקום הוספת הקמח, אפשר להסמיך את המרק באמצעות תפוח-אדמה אחד, שיתבשל עם המרק (ויטחן בסוף עם הכל). אפשר גם בלי קמח ובלי תפוח אדמה, עדיין טעים- רק יוצא יותר דליל. אם לא משתמשים בקמח- אפשר להחליף את החמאה בשמן זית.

ב. אם יש ונגיש, מומלץ להכין עם אפונה עדינה (גם כן מאגף הקפואים בסופר), הקליפה שלה רכה ועדינה יותר והמרק יוצא חלק יותר.

ובתכל'ס:

מטגנים בצל קטן בחמאה, מוסיפים 3 שיני שום. לאחר טיגון קצר מוסיפים קמח ונותנים דקה-שתיים להיטגן. מוסיפים מים ואפונה ומביאים לרתיחה, מוסיפים אבקת מרק ותבלינים ונותנים להתבשל כחצי שעה. טוחנים עם בלנדר ידני. ובתאבון!

 

ככה הוא נראה בגרסת היום-יום:

וככה בגרסה משודרגת כשמתווסף לארוחה מושקעת יותר:

 

 

 

 

גראטן תפוחי אדמה ובטטות

כרגיל, קלי קלות. נותן תחושה של ארוחה שווה ומושקעת, לערב קר כשרוצים תחושה של אוכל כיפי…

מה צריך:

הכמות כמובן תלויה בכמה אנשים אתם רוצים להאכיל. הכמות הנוכחית הספיקה ליומיים לזוג, כלומר תספיק לארוחה משפחתית צנועה אחת. תרגישו חופשי להוסיף תפוחי אדמה ובטטה, אם ממש מכפילים את המתכון כדאי להוסיף לפחות עוד חצי מיכל שמנת מתוקה.

3 תפוחי אדמה גדולים

בטטה אחת

לרוטב: שמנת מתוקה אחת  15% שומן (לבישול)

           מלח, פלפל, אגוז מוסקט

          מומלץ: אבקת שום, פרמז'ן מגוררת ו/או מעט גבינה צהובה שאוהבים (כזו עם טעם, כמו טל העמק).

מה עושים:

שני חלקים, אחד של שניה וחצי והשני דורש טיפה סבלנות. נתחיל מהקל: בקערה (למשל כזו של קורנפלקס או מרק) לשפוך את מיכל השמנת המתוקה, להוסיף את התבלינים, אבקת שום (אם יש – ממש כדאי! יוצא טעים! אם אין- עדיין יצא טעים…) ופרמז'ן מגוררת (או מעט גבינה צהובה אחרת, כמות של שניים-שלושה חופנים, בשביל הטעם ואפקט הנמתחות). לערבב במזלג.

השלב השני, לקלוף ולפרוס את תפוחי האדמה והבטטה לפרוסות דקות (עד דקיקות). בינתיים כדאי לחמם תנור- 180-200 מעלות.

לפזר אותן בתבנית עם עומק (כזו שמתאימה ללזניה או פשטידה, למשל), בסידור של שכבות (פשוט להניח, צמוד ומעט חופף). אחרי ששמנו בערך חצי מכמות תפוחי האדמה לשפוך חצי מכמות השמנת ולהזיז טיפונת את התבנית, שיגיע לכל המקומות. לסדר את יתרת תפוחי האדמה והבטטות (אפשר לפזר אקראית ואפשר לעשות שכבות של תפודים וביניהם שכבת בטטות כתמתמה). לשפוך את יתרת הרוטב, ולפזר מעט גבינה צהובה מלמעלה (אם רוצים, בשביל הצבע השחום והקרנץ').

זהו. לתנור. אופים עד שהתפודים מתרככים, ומזהיבים.

לי לא היתה המון סבלנות אז העברתי את התנור לטורבו, ואז זה היה מוכן תוך חצי שעה בערך (בלי טורבו סביר שיקח סביב 50 דקות). כיסיתי בנייר אלומיניום כדי שיתבשל מהר ולא יתייבש, ובסוף (אחרי שמוודאים עם מזלג שהתפודים התרככו) נתתי 10-15 דק' להשתזפות, שיתפסו צבע יפה.

זהו.

בתאבון!

פסטה משודרגת

קטן אבל שווה:

הכנתם פסטה? נסו לגוון את שמן הזית (שמוסיפים לה כדי שלא תידבק) במעט חמאה.

באופן מפתיע הטעם של החמאה מורגש ויוצר עם הפסטה שילוב מוצלח במיוחד.

בתאבון 🙂